בימ"ש ביטל שומות של מיליוני שקלים: מע"מ טעה בפרשנות החוק

בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל שומות מס וקנסות שהוציא מע"מ עכו לשתי חברות להסרת שיער בגין דיווח שגוי לכאורה.

המע"מ חויב בהוצאות של 50 אלף שקל.

החברות עוסקות במתן טיפולים קוסמטיים בהם טיפולי הסרת שיער.

לפני כשלוש שנים דחה מע"מ עכו את הדוחות התקופתיים שהגישו החברות, קנס כל אחת מהן במאות אלפי שקלים על איחור בהגשתם (חברה אחת נקנסה בכ-230 אלף שקל והשנייה בכ-360 אלף שקל) והוציא להן שומות מס גבוהות ביותר (כ-1.9 מיליון שקל).

השגות שהוגשו למנהל המע"מ נדחו ובפברואר 2015 הגישו החברות ערעור בו טענו כי המע"מ שגה באופן חישוב המס.

לפי החברות, כשלקוח רוכש סדרת טיפולים להסרת שיער הוא משלם פיקדון בשווי כלל הטיפולים בסדרה. בסיום כל טיפול מופחת מהפיקדון התשלום על הטיפול הספציפי ועל סכום זה מוציאה החברה ללקוח חשבונית מס. לאורך התקופה הלקוח רשאי להחליט שלא להשלים את סדרת הטיפולים, ובמקרים שמגיע לו החזר הוא מקבל אותו.

הטענה העיקרית של החברות הייתה שהתנהלות זו נחשבת לפי חוק המע"מ "שירות מתמשך הניתן להפרדה לחלקים" ולכן יש לחשב את המס על כל שלב בעסקה בנפרד. אלא  שמע"מ החליט לחשבו לפי מועד הפקדת הפיקדון ובהתאם לשווי הכולל של העסקה.

מנגד המע"מ גרס כי החברות מעניקות "שירות מתמשך שלא ניתן להפרדה לחלקים" המחויב במע"מ על כלל העסקה, שכן הטיפול להסרת שיער נמשך עד לקבלת התוצאה הרצויה. עוד נטען כי המערערות מקבלות את התשלום לעסקה מראש ומסוות אותו כ"פיקדון" ולראיה – הן עצמן רשמו אותו בספריהן כ"תשלום".

המע"מ לא טרח לבדוק

פסק הדין שניתן לפני כשלושה חודשים והותר לפרסום באחרונה תמך בעמדת החברות. השופט רון סוקול ניתח את חוק המע"מ ותקנותיו ומצא כי לפי תיקון משנת 2010, בכל מקרה שניתן שירות מתמשך ואפשר להפריד בין חלקיו – מועד חיוב המע"מ יהיה לפי מועד מתן השירות לכל חלק. לעומת זאת, שירות שאינו ניתן להפרדה לחלקים יחויב לפי מועד התשלום הכולל.

הראיות היחידות שעמדו בפני השופט על אופיו של הטיפול אצל המערערות היו עדותו של בעליהן, טופס ההסכמה לטיפול וכרטיסי לקוח. מנגד, המע"מ הביא נציג שלא שוחח עם לקוחות או בדק את הנעשה בחברה.

על סמך הראיות מטעם החברה השופט למד כי הלקוחות אכן מחויבים במחיר יחסי "פר-טיפול" ומקבלים החזרים אם לא השלימו את הסדרה.

המסקנה המתבקשת בנסיבות אלו היא ששירות המערערות ניתן להפרדה, שכן כל טיפול יכול לעמוד בפני עצמו כיחידה נפרדת. "משמעות הדבר היא כי מועד החיוב במס הוא עם ביצועו של כל טיפול מהסדרה בנפרד, ובהתאם גם מועד הצאת החשבונית, מועד הדיווח ושיעור המס עבורו" כתב.

השופט אף קיבל את טענת החברות לגבי טיבו של הפיקדון והבהיר כי אף שרישום בספרים יכול להוות ראיה לטיבו הוא אינו ראיה מכרעת, ויש לבחון את התשלום לפי מהותו ונסיבותיו.

משכך נקבע כי דיווחי החברות וגישתן לתשלום המס היו מדויקים ונכונים. עם זאת השופט הדגיש כי פסק הדין לא יחול בהכרח על חברות דומות, וכל מקרה יוכרע בהתאם לנסיבותיו.

לסיום השופט ביטל את השומות ואת הקנסות שהטיל מע"מ וחייב אותו בהוצאות משפט של 50 אלף שקל.

• ב"כ המבקשות: עו"ד עמית גליק
• ב"כ המשיב: עו"ד י. גלייטמן מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

עו"ד ירון זאבי עוסק/ת ב- מיסים 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

בימ"ש ביטל שומות של מיליוני שקלים: מע"מ טעה בפרשנות החוק

בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל שומות מס וקנסות שהוציא מע"מ עכו לשתי חברות להסרת שיער בגין דיווח שגוי לכאורה.

לא חוקי: ההחלטה על הפיטורים נלקחה עוד לפני השימוע

מנכ"לית, שפוטרה לאחר שהחברה נרכשה על ידי קבוצה גדולה, זכתה בפיצויים של כ-180 אלף שקל בין היתר עקב פגמים בהליך השימוע ותשלום פיצויי פיטורים בחסר.

ביהמ"ש המחוזי: על רשות המיסים להתייחס להוצאות של עצמאיים ללא משרד

בעלי מקצוע רבים עורכים פגישות בבתי קפה. האם כספים שהם מוציאים בפגישות כאלה יכולות להוות הוצאה מוכרת לצורך ניכוי מס?

בעלי עסקים רבים שאין להם משרד, מקיימים פגישות עם לקוחות בבית קפה. חברת "משרד בקפה" הקימה בתחילת השנה מיזם שמטרתו לספק מענה לעניין זה. החברה התקשרה בהסכמים עם עשרות בתי קפה ועם לקוחות פוטנציאליים (בעלי מקצוע שאין להם משרד), ומהווה מעין מתווך המחבר בין בתי הקפה לבין העצמאיים.

אפליקציה שפיתחה החברה מאפשרת להירשם ולטעון אותה בכסף. בדרך זו, כאשר מגיע לקוח לבית הקפה ומופעלת האפליקציה, מכוח הסכמי ההתקשרות בין שלושת הצדדים – המבקשת, הלקוח ובית הקפה – מתבצעת עסקה המבקשת שבה בית הקפה מקבל תשלום עבור השירותים שהעניק ללקוח, והחברה מוציאה ללקוח שתי חשבוניות מס: האחת בסך של כ-60% מהתשלום לבית הקפה – חשבונית זו מוגדרת כתמורה בעד שירותי משרד; חשבונית שניה בסך של כ-40% מהתשלום לבית הקפה – חשבונית זו מוגדרת כתמורה בעד המזון והמשקאות שצרך הלקוח.

על פי טענות החברה, ההוצאה שבחשבונית הראשונה מותרת בניכוי, ואילו ההוצאה שאינה מותרת בניכוי גלומה בחשבונית השניה בלבד.

במסגרת "המרצת פתיחה" שהגישה בבית המשפט המחוזי בלוד, ביקשה החברה להצהיר כי הוצאות המזון והמשקאות מותרות גם הן בניכוי לפי פקודת מס הכנסה וחוק המע"מ. במילים אחרות החברה ביקשה לקבוע שמדובר ב"הוצאה מוכרת" לצרכי מס.

יש לציין כי החברה ביקשה לתקן את בקשתה לסעד ההצהרתי, כך שלא יתייחס לאופן החלוקה של ההוצאות ביחס של 60/40, אלא רק לשאלה העקרונית בדבר היתכנות המנגנון העקרוני שייסדה.

החברה פתחה בהליך לאחר שבכנס יועצי מס שנערך באילת, מנהל רשות המיסים התייחס למיזם שלה, ולפי פרסום בעיתונות אמר שמדובר בפיצול אסור שהרשות אינה מתכוונת להסכים לו.

בין היתר, החברה טענה כי כתוצאה מפרסום זה, לקוחות ובתי קפה רבים ביטלו את ההתקשרות עמה.

להכיר בהוצאות האמיתיות

השופט אבי גורמן אמנם דחה את הבקשה, אך לא מסיבות מהותיות, ותוך שהדגיש כי מדובר בשאלה חשובה שצריך להכריע בה.

ראשית, השופט הבהיר כי מחלוקות בענייני מיסים צריכיות להתברר בהליכי שומה. תחילה יש להגיש דו"ח לפקיד השומה של הרשות, שבוחנת את העובדות ומחליטה אם לקבל את עמדת הנישום או לא. לאחר מכן הנישום זכאי להגיש השגה לרשות. רק לאחר שני שלבים אלה, במידת הצורך ניתן לערער לבית המשפט, כך שהמחלוקת תגיע לפתחו רק לאחר בירור מקיף של התמונה העובדתית והמשפטית.

במקרה זה המרצת הפתיחה הוגשה לפני שנערכו הליכי שומה של ממש. במצב זה השופט סבר שאין לדלג על הליכי השומה, בטרם רשות המיסים גיבשה עמדתה ברורה בעניין.

כמו כן, השופט הבהיר שלמעשה בין הצדדים אין יריבות, שכן החברה מהווה מעין צד שלישי, ומי שצריך להגיש את הבקשה הוא הנישומים עצמם – אותם לקוחות של החברה, בעלי מקצוע שתוצאת המס לכאן או לכאן תחול עליהם.

ואולם, למרות דחיית הבקשה השופט הדגיש שהוא "רואה חשיבות בסוגיה בה שמה לעצמה המבקשת מטרה לטפל: הכרה במלוא הוצאות ניהול העסק שיש לבעלי עסקים שאין ברשותם משרד. בעידן המודרני וכתוצאה משינויים טכנולוגיים, יש כיום יותר בעלי עסקים מסוג זה משבעבר, ואין בעיני ספק כי ראוי, עד כמה שניתן, כי מערכת המס תנסה לעצב את דיניה באופן המכיר במלוא ההוצאות האמיתיות שהיו לנישומים אלה".

• ב"כ המבקשת: עו"ד איתן אסנפי, עו"ד דורון לוי, עו"ד שירה רייך
• ב"כ המשיבה: עו"ד גלית פואה

עו"ד גילה בן זאב עוסק/ת ב- מיסים 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין

ביהמ"ש המחוזי: על רשות המיסים להתייחס להוצאות של עצמאיים ללא משרד

בעלי מקצוע רבים עורכים פגישות בבתי קפה. האם כספים שהם מוציאים בפגישות כאלה יכולות להוות הוצאה מוכרת לצורך ניכוי מס?

פסילת הספרים בוטלה – פקיד השומה ישלם לנישומים הוצאות

פקיד השומה החליט לפסול ספרי שותפים במשרד רואי חשבון לשנת 2017 לאחר ביקורת בה נמצאו העברות בנקאיות שלא דווחו. בית המשפט אישר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ומתח ביקורת על התנהלות פקיד השומה.

לפני כשנה ערך פקיד שומה ביקורת במשרדם של שני רואי חשבון. הוא מצא העברות בנקאיות שלא דווחו והחליט לפסול את ספריהם. השניים ערערו על ההחלטה והסבירו כי בשל פגרת חג סוכות לא ראו את התקבולים. בשלב מתקדם של ההליך הסכים פקיד השומה להמיר את הפסילה באזהרה. בית המשפט אישר את ההסכם וחייב את פקיד השומה ב-20,000 שקל.  

בערעור שהגישו רואי החשבון באמצעות עו״ד אלי סרור הם סיפרו כי באוקטובר 2017, שלושה ימים בלבד לאחר פגרת סוכות, התקיימה במשרדם ביקורת ניהול ספרים. באותה עת לרגל החגים נדחו מועדי הדיווח לרשויות מס הכנסה ולמע״מ מה-15 לחודש למספר ימים לאחר מכן. במסגרת הביקורת נמצאו ליקויים בגין אי רישום 29 תקבולים שהועברו לחשבונם בהעברה בנקאית בסך כולל של 17,435 שקל.

לדבריהם, החוק מציין כי רישום תקבול שעובר בעקיפין לחשבון הבנק ייערך ביום שנודע למקבל על ביצוע הפעולה. הם הדגישו כי הפעם הראשונה שבה נודע להם על התקבולים הייתה ביום הביקורת כשהתבקשו על ידי המבקרים להיכנס לחשבון.

עוד לדבריהם, בהתנהלות המשרד לא נמצאו ליקויים אחרים ויתר התקבולים שקיבלו בשיקים או במזומן נמצאו רשומים באופן תקין. הם הוסיפו כי על פי חוזר מסהכנסה עצמו אין זה נכון לבודד מקרה של אי רישום תקבול משאר התנהלותם השוטפת, שהיא ללא רבב. זאת ועוד, לא התקיימו התנאים לפסילת הספרים שכן אין חשש להעלמת מס או שיטת דיווח לקויה.

פקיד שומה חיפה, שיוצג על ידי עו״ד דנה ונדרוב, עמד על פסילת הספרים וטען כי רואי החשבון לא הוכיחו שלא נכנסו לחשבון הבנק שלהם לאחר שחזרו מפגרת סוכות. עם זאת, לאחר שלב ההוכחות והסיכומים הוא הסכים לפשרה שלפיה הפסילה תומר באזהרה.

ב״כ המערערים טען כי יש לפסוק למרשיו הוצאות לנוכח התנהלות פקיד השומה, שנציגיו סירבו להיפגש עמו ואף לא התייצבו לדיונים, מה שיכול היה לייתר את ההליך.

פקיד השומה טען מנגד כי אין מקום לפסיקת הוצאות שכן המערערים לא הביאו ראיה ממחשבי הבנק שמוכיחה מתי צפו בתנועות החשבון כך ש״נפל פגם בהתנהלותם״.

לא התייצב

השופטת אורית וינשטיין נתנה תוקף של פסק דין להסדר הפשרה. היא הבהירה שחוזר מס הכנסה קובע כי מטרתו לצמצם את מספר המקרים של פסילת ספרים עקב אי רישום תקבול אשר יובאו בפני בית המשפט. החוזר מתייחס למצבים שבהם פקיד השומה יכול להסתפק באזהרה ומציין שתי נסיבות בהן ניתן לפסול ספרים: האחת, חשד שהנישום ניסה להעלים מס והשני כי קיימת אצל הנישום שיטה לקויה לרישום התקבולים.

השופטת כתבה כי במקרה זה נטען כי למערערים שיטת דיווח לקויה אך לא התייצב אף גורם מטעם פקיד השומה במטרה להוכיח חשד זה. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות זו ופסקה לטובת המערערים הוצאות בסך של 20,000 שקל.

להחלטה המלאה בתיק 46475-02-18

• ב״כ המערערים: עו״ד אלי סרור
• ב״כ המשיב: עו״ד דנה ונדרוב

פורסם באתר פסק דין

פסילת הספרים בוטלה – פקיד השומה ישלם לנישומים הוצאות

פקיד השומה החליט לפסול ספרי שותפים במשרד רואי חשבון לשנת 2017 לאחר ביקורת בה נמצאו העברות בנקאיות שלא דווחו. בית המשפט אישר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ומתח ביקורת על התנהלות פקיד השומה.

פגמים בתלושי השכר: המעסיק חויב לפצות את העובד ב-30 אלף שקל

בית הדין לעבודה: "פיצוי משמעותי שירתיע את החברה מהישנות התנהגות מסוג זה המנצלת את מצוקתם של עובדיה, מסמאת את עיני בית הדין, ומקשה על בירור תובענות"

השימוע נערך 5 שבועות אחרי הפיטורים – חברת האבטחה תפצה

נקבע כי העובד פוטר שלא כדין, ללא שימוע תקין וללא הודעה מוקדמת.

ביהמ"ש: גם חברות רשאיות לפרוס תשלומי מס שבח

שלוש חברות מכרו נכס שהיה בבעלותן וביקשו לפרוס את מס השבח שהוטל עליהן על פני 4 שנים.

מנהל מיסוי מקרקעין בחיפה דחה את בקשתן אך ביהמ"ש הפך את החלטתו.
בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין בבית המשפט המחוזי בחיפה, נקבע כי גם חברות זכאיות ליהנות מתשלום מס שבח בפריסה ל-4 שנים שקדמו למכירת נכס מקרקעין. בכך, נדחתה עמדת מנהל מיסוי מקרקעין שלפיה אפשרות הפריסה שמורה רק ליחידים, והוא חויב בהוצאות של כ-10,000 שקל.

שלוש חברות מצפון הארץ (טוונטי האנדרד, ח.נחמן גרופ וגיניו ניהול) רכשו ב-2010 נכס מקרקעין בנהריה. כ-4 שנים לאחר מכן הן מכרו אותו תמורת כ-21 מיליון שקל וחויבו במס שבח גבוה (הסכום לא צוין בפסק דין), שכלל גם מיסוי חברות של 26.5%.

בעקבות הסכום הגבוה ביקשו החברות מרשות המסים להתחשב בהן ולפרוס את המס על פני 4 השנים שקדמו למכירה, בתקופה שבה מס החברות היה נמוך יותר (25%). כלומר, הן ביקשו למעשה ליהנות מהשיעור המופחת של מס החברות, שעלה ב-2014.

מנהל מיסוי מקרקעין בחיפה דחה את בקשתן, מכאן הערר שהגישו לוועדת הערר במאי 2016.
החברות טענו כי חוק מיסוי מקרקעין מתיר לנישומים לפרוס את מס השבח על פני 4 השנים שקדמו למכירה אך מנהל מיסוי מקרקעין טען כי זכות זו שמורה אך ורק למוכר יחיד ולא על חברות.

הוא הסביר כי המחוקק אפשר לפרוס את המס על הכנסותיו של נישום יחיד משום שהמס משתנה בהתאם להכנסותיו מדי שנה, לעומת חברות שהמס על הכנסותיהן הוא קבוע.

המנהל הוסיף כי למרות היעדרה של הוראה מפורשת המסייגת מחברות את הזכות לפרוס את המס – ברור שזוהי תכלית הוראות החוק.

עיוות "אפקט הדחיסה"
אולם בהכרעה בין שתי העמדות העדיף יו"ר הוועדה, השופט רון סוקול, את זו של החברות. השופט הבהיר כי הטלת חבות במס ללא פריסה עלולה לגרום לעיוותים שונים. אחד מהם מוכר כ"אפקט הדחיסה" –דחיסת מלוא המס על השנה בה נמכר הנכס על אף העובדה שלהשבחת המקרקעין לקח מספר שנים לצמוח.

השופט הדגיש כי אחת הדרכים בהן בחר המחוקק למתן את העיוות הזה היא האפשרות לחשב את המס על הרווח שהפיק בעל נכס ממכירתו באמצעות פריסתו על פני מספר שנים.

בהקשר זה, ובניגוד מוחלט לעמדת מנהל מיסוי מקרקעין, השופט הדגיש כי החוק עושה שימוש במילה "מוכר" ולא – "יחיד", ומכאן שאין זה משנה אם מדובר במוכר שהוא אדם פרטי או חברה. השופט הוסיף כי לו המחוקק היה מעוניין להחריג חברות מאפשרות זו – הוא היה כותב זאת במפורש.
בנוסף השופט ציין כי דווקא ישנן חברות שמחויבות בשיעורי מס של יחידים, דוגמת חברות משפחתיות או שקופות.

לאור כל האמור, השופט הגיע למסקנה כי החוק אינו מבקש לשלול מחברות את הזכות לפריסת מס על השבח, כטענת מנהל מיסוי המקרקעין, וקיבל את הערר.
הוא התיר לעוררות לחשב את מס השבח בפריסה לפי הוראות החוק למיסוי מקרקעין וכן חייב את המנהל בהוצאותיהן בסך של כ-10,000 שקל.

• ב"כ העוררות: עו"ד י' גבעון 
• ב"כ המשיב: עו"ד ד' ונדרוב מפרקליטות מחוז חיפה  

עו"ד יהודה שאוליאן עוסק/ת ב- מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין

ביהמ"ש: גם חברות רשאיות לפרוס תשלומי מס שבח

שלוש חברות מכרו נכס שהיה בבעלותן וביקשו לפרוס את מס השבח שהוטל עליהן על פני 4 שנים.