הזכות לביטוח פנסיוני

ביטוח פנסיוני חובה

משנת 2008 ואילך, חלה חובה לבטח את כלל העובדים במשק, בביטוח פנסיוני , כלומר: להפריש שיעור מסוים משכר העובד ולהעבירו לגוף פנסיוני, שהעובד בחר בו. ההפרשות לגוף הפנסיוני ממומנות בחלקן על ידי המעסיק ובחלקן על ידי העובד. החובה חלה גם כאשר מדובר בעובד זר. החובה לבטח את כלל העובדים במשק בביטוח פנסיוני, חלה על עובד שאין לגביו הסדר מיטיב והיא מעוגנת בהוראות "צו הרחבה לפנסיה חובה" שהוצא על ידי שר הכלכלה והתעשייה והיא חלה על עובדים.

מהו הסדר מיטיב?

במקרים מסוימים חל על העובד "הסדר מיטיב", כלומר הסדר פנסיוני שתנאיו, מבחינת העובד, טובים יותר מתנאי ההסדר שבצו ההרחבה הכללי. הסדר מיטיב יכול להיות מעוגן בהסכם קיבוצי, בצו הרחבה או בהסכם העבודה האישי. בכל מקרה גם בנסיבות בהן חל הסדר מיטיב, המעסיק חייב להפריש, עבור רכיב הפיצויים, שיעור שאינו נמוך מהשיעור הקבוע ב"צו ההרחבה לפנסיה חובה". על מי חל הסדר מיטיב? הסדר מיטיב חל על עובד, שבמועד הקובע, כלומר 01.01.2008 או במועד תחילת העבודה אצל המעסיק, לפי המאוחר, היה קיים לגביו הסדר מיוחד מכח הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי, מנהג או נוהג החל במקום העבודה. כלומר, הסדר לפיו המעסיק חייב לבטח את העובד בביטוח פנסיוני, במקרים כגון אלה: ההסדר כולל הפרשות לביטוח פנסיוני ושיעור ההפרשות, לרבות לקרן פנסיה, עומד לכל הפחות על 18% מהשכר עד ל-1.1.17 ו 18.5% החל מ-1.1.17.

תקופת הזכאות לביטוח פנסיוני ולביצוע ההפרשות לפנסיה

החובה להפריש שיעור משכר העובד לביטוח פנסיוני, חלה לגבי עובד שמלאו לו 21 שנה ולגבי עובדת שמלאו לה 20 שנה ועד לגיל פרישה חובה, בתנאי שהעובד פרש מהעבודה ומשולמת לו קצבה (למעט קצבה המשולמת על ידי הביטוח הלאומי) כגון: קצבה בשל נכות המשולמת על ידי חברת ביטוח או קופת גמל.

לעניין מועד תחילת הזכות, קיימת הבחנה בין עובד שהתקבל לעבודה כשאינו מבוטח בביטוח פנסיוני, לבין עובד שבקבלתו לעבודה, הוא היה מבוטח כאמור. תחילת הזכאות להפרשות לביטוח פנסיוני היא באחד משני מועדים אלה: 1. בתום "תקופת המתנה"  – עובד זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני רק בתום תקופת המתנה של שישה חודשים מיום תחילת העבודה, אם ביום תחילת העבודה הוא לא היה מבוטח בביטוח פנסיוני, או אם במועד תחילת העבודה עברו יותר מחמישה חודשים שעבורם לא הופרשו עבורו הפרשות לביטוח הפנסיוני, כגון: עובד שלא עבד קודם לכן, או עובד שהתפטר מעבודתו והחל לעבוד במקום עבודה אחר, שישה חודשים מאוחר יותר. דוגמא: עובד שהחל לעבוד ב-1 בפברואר, כשאינו מבוטח, או שההפרשות עבורו לפנסיה הופסקו לפני ה – 1 באוגוסט, שקדם לו, זכאי להפרשות לביטוח הפנסיוני, החל בתום תקופת ההמתנה, כלומר: החל בחודש יולי שלאחר תחילת העבודה. חשוב לציין – עובד שהיה מבוטח בביטוח פנסיוני וההפרשות לביטוח הפנסיוני עבורו פסקו, כגון: בתקופת ביניים בין עבודה אחת לאחרת, או בתקופת חופשה ללא תשלום,  עשוי לאבד חלק מזכויותיו כמבוטח, כגון: הזכות להמשך ביטוח בתנאים שחלו במועד שבו העובד הצטרף לביטוח. ואולם – כל אדם רשאי לבטח עצמו בביטוח פנסיוני. כך גם עובד שההפרשות עבורו פסקו, רשאי לשמר את הזכויות הפנסיוניות שנצברו לזכותו, על ידי תשלומים חודשיים לגוף הפנסיוני. דוגמא: עובד שפוטר וחזר לעבוד רק לאחר שישה חודשים, רשאי לשלם בעצמו תשלומים חודשיים המיועדים לשימור הזכויות שנצברו לזכותו, בעד ששת החודשים האמורים. 2. מיום תחילת העבודה – עובד זכאי להפרשות לביטוח פנסיוני החל מהיום הראשון לעבודה, אם ביום תחילת העבודה הוא היה מבוטח בביטוח הפנסיוני, כלומר: אם לא חלה הפסקה בהפרשות הפנסיוניות לגביו, או שטרם חלפו חמישה חודשים מיום שהופרשו עבורו הפרשות לביטוח הפנסיוני. ההפרשות עבור העובד יבוצעו, במקרה זה, בתאריך המוקדם מבין שני אלה: בתום שלושה חודשים מיום תחילת העבודה, או בתום שנת המס שבה החל לעבוד.

סיום  תקופת ההפרשות לפנסיה

מעסיק רשאי להפסיק את ביצוע ההפרשות לביטוח הפנסיוני, כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים: העובד הגיע לגיל פרישה חובה. לעובד משולמת קצבה כלשהי (למעט גמלה המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי), כגון: קצבת פרישה (פנסיה) או קצבת נכות מחברת ביטוח. דוגמא 1: מי  שפרש פרישה מוקדמת, המקבל/ת קצבת פרישה (פנסיה), ועובד במקביל לכך, זכאי, ממקום העבודה הנוכחי, להפרשות לביטוח פנסיוני עד לגיל פרישה חובה. דוגמא 2: מי שהגיע לגיל פרישה חובה, ממשיך לעבוד גם לאחר מכן ומקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבה כגון: קצבת זקנה, או קצבת שאירים זכאי, ממקום העבודה הנוכחי, להפרשות לביטוח פנסיוני, בתנאי שלא משולמת לו קצבה אחרת (שלא מהמוסד לביטוח לאומי).

שיעור ההפרשות לפנסיה

ההפרשות לביטוח פנסיוני מחושבות כשיעור משכרו של העובד וממונות בחלקן על ידי המעסיק ובחלקן על ידי העובד (ניכוי משכרו). החל מה-1.7.2016 שיעור ההפרשות הוא כדלקמן: 5.75% – חלקו של העובד בהפרשות 6.25% – חלקו של המעסיק בהפרשות לפנסיה, או 12.25% במקרה של הפרשה גם לרכיב פיצויי פיטורים. השיעור הכולל של ההפרשות – 12%, או 18% במקרה של הפרשה גם לרכיב פיצויי פיטורים. שיעור ההפרשות כפוף להוראות הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון שבמשרד האוצר, ההוראות שבתקנות מס הכנסה ותקנות קרן הפנסיה שבה מבוטח העובד. העובד רשאי להגדיל את חלקו בהפרשות לביטוח הפנסיוני (ההפרשות המנוכות משכרו), עד לשיעור של 7% מהשכר. הגדלת השיעור המופרש לביטוח פנסיוני עשויה להגדיל את קצבת הפרישה (פנסיה) שהעובד יהיה זכאי לה, ולהקטין את סכומי מס ההכנסה שהעובד יידרש לשלם בעד שנת המס שבמהלכה נוכו ההפרשים. עובד זכאי, בתנאים מסוימים, לניכוי או לזיכוי ממס הכנסה עבור הסכומים שנוכו משכרו בעד הביטוח הפנסיוני. מידע בנושא ניכוי או זיכוי בשל הפרשות לביטוח פנסיוני ("הקלות במס לשכירים"), באתר רשות המסים. שיעורי ההפרשות עד לשנת 2017: שיעור הפרשות לפנסיה שחלו לגבי התקופה שקדמה לשנת 2016 היו נמוכים מ – 18% משכר העובד, והם הועלו בהדרגה משנת 2008. העלייה המדורגת בשיעור ההפרשות לפנסיה, בטבלה שלהלן. שיעור ההפרשות לפנסיה – עלייה מדורגת  החל ביום הפרשות על חשבון המעסיק הפרשות העובד הפרשות המעסיק לפיצויים סה"כ 1.1.2017 6.5% 6% 6% 18.5% 1.7.2016 6.25% 5.75% 6% 18% 1.1.2014 6% 5.5% 6% 17.5% 1.1.2013 5% 5% 5% 15% 1.1.2012 4.16% 4.16% 4.18% 12.5% 1.1.2011 3.33% 3.33% 3.34% 10% 1.1.2010 2.5% 2.5% 2.5% 7.5% 1.1.2009 1.66% 1.66% 1.68% 5% 1.1.2008 0.833% 0.833% 0.834% 2.5%

השכר לעניין חישוב ההפרשות לביטוח פנסיוני, ורכיביו

ההפרשות לביטוח הפנסיוני מחושבות לפי הנמוך מבין שני אלה: השכר הבסיסי של העובד (ברוטו), כלומר: השכר המובא בחשבון בחישוב פיצויי פיטורים, או השכר הממוצע, לפי חוק הביטוח הלאומי.

בחירת הגוף והמסלול הפנסיוני

זכות העובד לבחור את הגוף הפנסיוני: העובד זכאי לבחור את סוג הגוף הפנסיוני שבו יבוטח, כלומר: קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים. העובד זכאי גם לבחור בגוף פנסיוני מסוים שאליו יועברו ההפרשות. זכות העובד לבחור את המסלול הפנסיוני: העובד זכאי לבחור באפיק ההשקעה של הסכומים שנצברו לזכותו, מבין אפיקי ההשקעה המוצעים על ידי הגוף הפנסיוני.

המועד להעברת הכספים שהופרשו על ידי המעסיק והעובד, לגוף הפנסיוני

על המעסיק להעביר את הכספים שהופרשו (הן חלקו של המעסיק והן חלקו של העובד), לגוף הפנסיוני שבחר העובד, במועד המוקדם מבין אלה: תוך שבעה ימי עסקים מיום תשלום השכר, או תוך 15 ימים מתום החודש שעבורו הופרשו הכספים. ההשלכות של אי העברת כספים (הן חלק העובד והן חלק המעסיק) לגוף הפנסיוני במועד: תשלום פיצוי על שכר מולן – כספים שלא הועברו על ידי המעסיק במועד, הופכים, במועד הקבוע בחוק ל"שכר מולן" שבגינו ניתן לחייב את המעסיק לשלם לעובד ריבית בשיעור מיוחד. הקבוע בחוק עשויים לחייב את המעסיק בתשלום ריבית מיוחדת. תשלום ריבית – מעסיק שלא הפקיד בקופת הגמל את התשלומים עבור העובד תוך שבעה ימי עסקים מיום תשלום השכר, או חמישה עשר ימים מסוף החודש שעבורו משולם השכר, לפי המוקדם מביניהם, חייב לשלם לקופת הגמל ריבית בשיעור הקבוע בתקנות. חשוב לציין: מעסיק לא רשאי לעכב את העברת הכספים לגוף הפנסיוני, גם אם העובד הסכים לכך. עובד שמעסיקו לא העביר כספים לגוף הפנסיוני במועד, יכול להגיש תביעה כנגד המעסיק, ולתבוע הן את הסכומים שלא הועברו לגוף הפנסיוני וכן נזק אחר שנגרם כתוצאה מכך. דמי ניהול הגופים הפנסיונים רשאי לגבות דמי ניהול. בתקנות נקבעו הוראות לגבי דמי הניהול המרביים שקופת גמל זכאי לגבות. אכיפת ההוראות שבחוקי העבודה למשרד הכלכלה והתעשייה סמכויות לאכיפה מינהלית ופלילית של הוראות שונות שבחוקי העבודה. בתחום שוויון ההזדמנויות בעבודה ועובדים זרים קיימות גם סמכויות אכיפה אזרחיות.