יום שני, 23 באוגוסט 2021

מדריך פתרונות אפקטיביים – להוצאות מוכרות לצורך מס ומע"מ

 

מחבר: רו"ח נתן פרקש

מדריך פתרונות אפקטיביים – להוצאות מוכרות לצורך מס ומע"מ – מנכ"ל נצל את הטבות המס שלך!!!

כל עסק ועוסק משלמים מיסים על הכנסותיהם.

שלושת הגופים אליהם משלמים מיסים בישראל הם:

  • מס הכנסה
  • ביטוח לאומי
  • מע"מ (מס ערך מוסף)

מה זה בעצם הוצאות מוכרות ולמה חשוב שתכיר את הנושא?

ההכנסה של עסק לתשלום מס היא סך הכנסות העסק בניכוי הוצאותיו שמהוות את רווחי העסק – זו בעצם ההכנסה החייבת לצורך מס.

אך לא כל ההוצאות מוכרות ע"י שרות המיסים כהוצאה לצורך החישוב הזה ולכן חשוב לדעת אילו הוצאות כן נחשבות הוצאות מוכרות כיוון שהן מפחיתות את ההכנסה החייבת ואת תשלומי המיסים שנגזרים ממנה.

חשוב שתכיר את הנושא בעצמך ולא תסמוך רק על רואה החשבון או מנהל החשבונות שלך כיוון שהם לא תמיד יודעים אילו הוצאות אתה מוציא ומה היקפן.

ההגדרה הפשוטה ביותר של הוצאה מוכרת היא כל הוצאה שמשמשת את העסק בייצור ההכנסה שלו.

לעסקים מסוימים הוצאות מסוימות יכולות להיחשב כהוצאות מוכרות בעוד שלאחרים לא, בהתאם לסוג הפעילות של העסק והתחום אליו משתייך, ולכן מומלץ לבחון הוצאות שונות בהתאם לכך.

יש גם הוצאות שנחשבות הוצאות מעורבות שכן חלקן משמש בייצור הכנסה (עסקיות) וחלקן הוצאות פרטיות (כגון רכב, טלפון נייד, נסיעות לחו"ל, מתנות, ביגוד – אלא אם מדובר בביגוד שניתן להשתמש בו רק צרכי עבודה כגון סרבל עבודה, גלימת עו"ד, אשל, כיבודים,  וכו'). על מנת שחלק מההוצאה המעורבת יהיה מוכר, נדרש שניתן לבצע הפרדה בין החלק העסקי לחלק הפרטי. במידה שלא ניתן לבצע הפרדה שכזו, כל ההוצאה לא תהיה מוכרת.

נקודה נוספת שחשוב לציין בהקשר זה היא לרשות המיסים קיימת האפשרות לא להכיר בחלק מההוצאות בטענה שהן מופרזות.

ההבדל בין הוצאה שוטפת לבין רכישת רכוש קבוע –  הוצאה שוטפת היא הוצאה לצורך התפעול השוטף של העסק (ניתן גם להגדיר כהוצאה לצורך שמירה על הקיים).

רכישת רכוש קבוע נחשבת כהשקעה והיא הוצאה שנועדה לשמש אותנו למשך תקופה ממושכת, למספר שנים לפחות, למשל : ריהוט וציוד משרדי, מחשבים ותוכנות, רכבים, מכשירי חשמל

ההכרה בהוצאה בגין הוצאות אלו תהיה באמצעות מנגנון שנקרא פחת. לכל סוג של רכוש קבוע אחוז פחת משלו. לדוגמא פחת על רהוט משרדי – 6%,  על מחשבים ותוכנות – 33%.

בטבלה שלהלן סוגי הוצאות עיקריות ומאפייני ההכרה בהן לצורך מס הכנסה ומע"מ

עבודה מהבית המשמש כמשרד

יש בעלי עסקים המנהלים את עסקם מהבית ולכן חלק מההוצאות של הבית יוכלו להירשם

כהוצאה מוכרת כיוון שחלק מהבית משמש גם כמשרד.  

כמובן שכל ההוצאות של עסק רגיל כגון קניות, חומרי גלם, פרסום, נסיעות, ציוד ומיכון משרדי, ספרות מקצועית, אגרות ורישיונות, תוכנות מחשב המשמשות בעסק ועוד.

ניתן להתייחס להוצאות הבאות של הבית כהוצאות מוכרות:

ארנונה, חשמל,  הוצאות תקשורת כגון טלפון, ואינטרנט, ועד בית.

נהוג להכיר בהוצאות אלו בגובה החלק היחסי של גודל החדר המשמש כמשרד מסך גודל הבית.

חלופה פשוטה ומקובלת היא  הכרה בשיעור של 25% מהוצאות אלו.

הוצאות נוספות שניתן להכיר בהן לפי אותו עקרון של חלק המשרד מתוך הבית : אחזקת המשרד, הוצ' מימון בגין משכנתא לרכישת הבית, הוצאות פחת בגין רכישת ריהוט וציוד.

מדריך זה נועד למסירת מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי או מתן חוות דעת אישית או מקצועית

יום שישי, 23 ביולי 2021

עירייה ניסתה לגבות 8 מיליון שקל מבעל חברה – ביהמ״ש עצר אותה

 

עירייה ניסתה לגבות 8 מיליון שקל מבעל חברה – ביהמ״ש עצר אותה

עירייה פתחה בהליכי גבייה נגד בעל שליטה בחברה שלא שילמה ארנונה על נכס. עתירה שהגיש התקבלה ונקבע כי פעולות העירייה נעשו בסטייה מהכללים הקבועים בחוק.

השופט שמואל בורנשטין קיבל לאחרונה עתירה מנהלית שהגיש בעל שליטה בחברה נגד עיריית רחובות. העירייה פתחה נגד העותר בהליכי גבייה עקב חוב ארנונה של החברה בגובה 8 מיליון שקל. השופט קבע בין היתר כי העירייה לא הוכיחה שלחברה היו נכסים בשווי החוב בעת הפסקת פעילותה וכי ההליך המנהלי אינו מתאים לגביית החוב.

העותר סיפר שהוא בעל שליטה בחברה שהחזיקה בנכס בו הופעל פאב. בשל חובות ארנונה של החברה לשנים 2006-2020, שהצטברו לכ-8 מיליון שקל, העירייה פתחה נגדו בהליכי גבייה ואף הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו.

טענתו המרכזית הייתה שמכיוון שתביעה כנגד בעל שליטה בגין חובות חברה שבשליטתו מחייבת בירור טענות עובדתיות, ראוי שהדבר ייעשה במסגרת תביעה אזרחית ולא בהליך מנהלי.

עוד לדבריו, לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק המקנים לעירייה סמכות לחייב את בעל השליטה בגין חובות החברה. זאת, בפרט שהליכי הגבייה ננקטו כ-8 שנים לאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה ב-2009, באופן המקשה עליו להוכיח כי לא נטל דבר מנכסי החברה, אלא להפך – הזרים אליה כספים רבים.

העירייה טענה מנגד שהליכי הגבייה בוצעו כדין מאחר לאור החזקה שקבועה בחוק שלפיה רואים את נכסי החברה כאילו הועברו לבעל השליטה, חזקה שאותה לא סתר העותר.

היא הוסיפה כי יש לדחות את התביעה גם מפאת שיהוי שכו לדבריה העתירה הוגשה שנים רבות לאחר שהעותר ידע על פעילותה של העירייה לגביית החובות מהחברה וממנו. כמו כן, הוא נהג לדבריה בחוסר ניקיון כפיים שעה שהגיש את העתירה חרף הידברות שהתקיימה בין הצדדים לסדרת החובות ובכלל זה הסכמת העירייה, לפנים משורת הדין, לבטל מטעמים הומניטריים עיקול שהוטל עליו.

לא המסגרת המתאימה

השופט שמואל בורנשטין מבית המשפט המחוזי מרכז הבהיר שחוק ההסדרים מאפשר לגבות חובות של חברה מבעל שליטה בהתקיים תנאים מסוימים, במטרה להקל על רשויות מקומיות הנתקלות בקשיים לגבות חובות ארנונה מחברות פרטיות המפסיקות את פעילותן.

הוא הבהיר כי אין מחלוקת שהחברה הפסיקת את פעילותה כך שעקרונית חלה חזקה שקבועה בחוק לפיה רואים את הנכסים שהיו בחברה ערב הפסקת פעילותה כאילו הועברו לעותר, בעל השליטה, ללא תמורה. 

עם זאת, במקרה זה חל הכלל שלפיו במקרה בו הועברו נכסים לבעל השליטה עם הפסקת פעילות החברה, כולל כאשר העברת הנכסים מבוססת על החזקה האמורה בחוק, עדיין לא ניתן לגבות מבעל השליטה כספים אלא בהתאם לשווי הנכסים שהיו בחברה. 

לפיכך, העירייה הייתה צריכה להראות שלחברה היו נכסים בעת הפסקת פעילותה, ולהוכיח כי שווי הנכסים מגיע לסכום חובות הארנונה שהוטלו עליה, והיא לא עשתה כן.

השופט הדגיש כי לגישתו אין להעביר לכתפי הנישום את הנטל להוכיח שלחברה לא היו נכסים בעת הפסקת פעילותה או כי שוויים אינו מגיע כיד סכום החוב, בפרט כשהליכי הגבייה נגד בעל השליטה ננקטים שנים רבות לאחר הפסקת פעילותה של החברה וכשמדרך הטבע קיים קושי להוכיח עובדות אלה. זאת בנוסף לקושי להוכיח כי אותם נכסים שהיו בחברה, אם היו, הועברו אליו בלא תמורה.

הוא הוסיף כי בכל מקרה הליך מנהלי אינו המסגרת המתאימה לגבייה מסוג זה, המצריכה בירור עובדתי מקיף.

העירייה חויבה בהוצאותב בסך 18,000 שקל.

לפסק הדין המלא בתיק עת"מ 46670-08-20

  • ב״כ העותר: עו״ד ירון נדם
  • ב״כ העירייה: עו״ד אשר אילוביץ׳

עו״ד ארז רוח עוסק/ת ב- דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

עוד מאמרים בנושא...

דיני חברות

עירייה ניסתה לגבות 8 מיליון שקל מבעל חברה – ביהמ״ש עצר אותה

עירייה פתחה בהליכי גבייה נגד בעל שליטה בחברה שלא שילמה ארנונה על נכס. עתירה שהגיש התקבלה ונקבע כי פעולות העירייה נעשו בסטייה מהכללים הקבועים בחוק. השופט שמואל בורנשטין קיבל לאחרונה עתירה מנהלית שהגיש בעל שליטה בחברה נגד עיריית רחובות. העירייה פתחה נגד העותר בהליכי גבייה עקב חוב

קרא עוד »

יום ראשון, 18 ביולי 2021

ביקורת על חברת הביטוח: הסתמכה על טעות טכנית כדי להתחמק מתשלום

 

החברה טענה שהפוליסה לא בתוקף מכיוון שבמשרדי משרד התחבורה הופיע שרישיונו של הנהג היה בשלילה במועד התאונה. היא התעקשה לנהל את ההליך גם אחרי שהתברר שהפסילה בוטלה.

השופטת אורית ליפשיץ קיבלה לאחרונה תביעה נגד חברת הביטוח לתשלום נזק של כ-140,000 שקל שנגרם לרכב בתאונה מ-2016.

החברה טענה שהפוליסה לא הייתה בתוקף במועד התאונה מכיוון שרישיונו של הנהג היה בשלילה עקב עבירת מהירות. בהליך התברר שפסילת הרישיון בוטלה אך הדבר לא עודכן במחשבי משרד התחבורה.

השופטת הבהירה לחברה שאין סיבה להתנער מחוזה כספי לאחר שמתבררת טעות.

פסק דין חברת ביטוח

התובע סיפר שהוא משתמש ברכב שנמצא בבעלות החברה שלו. הרכב בוטח במנורה. ביוני 2016 הוא היה מעורב בתאונה שבעקבותיה נגרמו לרכב נזקים בגובה 140,581 שקל. למרות הסכם הפוליסה החברה סירבה לפצות אותו. 

החברה טענה שבמועד התאונה רישיון הנהיגה של התובע היה בשלילה ובהתאם, לא היה כיסוי ביטוחי. 

הנהג סיפר שלא קיבל כל הודעה על פסילת רישיונו וכשנודע לו על כך הוא עשה הכל כדי לבטל את העניין ואף הצליח בכך.  

התובע הסביר שבדצמבר 2015 ניתנה בבית המשפט לתעבורה בנצרת הכרעת דין בהיעדרו, בה הוא הורשע בנהיגה מעל המהירות המותרת. העבירה שצולמה בתחילת אוגוסט של אותה שנה. באותו מעמד נגזר דינו, רישיונו נפסל לחודש ונרשמו לו 10 נקודות שהביאו בהמשך להתליית רישיונו במשרד הרישוי עד לביצוע קורס ומבחן תאוריה חוזר.

לאחר שקיבל את פסק הדין לידיו הוא פנה לבית המשפט לתעבורה בצירוף תצהיר של אישה שהודתה כי במועד בו צולמה עבירת המהירות היא נהגה ברכב. לאור זאת בוטל פסק הדין המרשיע שניתן נגדו, כולל הפסילה והנקודות, והעבירה הוסבה על שם האישה. 

כשיר מהותית ועניינית

השופטת אורית ליפשיץ מבית משפט השלום בבאר שבע הבהירה כי לנוכח ביטול פסק הדין המרשיע שניתן נגד התובע, אין מחלוקת שלמעשה לא הייתה לחובתו כל פסילה והנקודות שנרשמו לחובתו בוטלו.  

בנסיבות אלה במועד התאונה, לתובע היה רישיון נהיגה במלוא מובן המילה והוא היה כשיר מבחינה מהותית ועניינית לנהוג ברכב. 

השופטת הדגישה שכשירות לנהיגה היא בראש ובראשונה עניין מהותי הנתון לקביעת בית המשפט, המשטרה או כל גוף המוסמך לכך בחוק, והרישום במשרד התחבורה הוא דקלרטיבי בלבד. 

היא הוסיפה כי הנתבעת נתלתה בכך בשמועד התאונה סטטוס רישיונו של הנהג היא ״שלול״ במשרד התחבורה. ואולם, הוכח כי השלילה הייתה מבוססת על ההרשעה שבוטלה אך בשל טעות טכנית ו״קצר בתקשורת״ בין בית המשפט, המשטרה ומשרד התחבורה, הדבר לא עודכן במחשבי משרד הרישוי.  

בנסיבות אלה התעקשות הנתבעת כי הפוליסה אינה חלה אינה ברורה. ״אין לי אלא להתפלא על הנתבעת, חברת ביטוח אשר התקשרה עם התובע בפוליסה, וכי על אף עדותה הברורה של נציגת משרד התחבורה לפיה הבעיה היא בממשקים בין המשרדים, התעקשה על המשך ניהול ההליך כנגד התובע״.

לפיכך חייבה השופטת את הנתבעת לפצות את התובע בנזקי הרכוש וירידת הערך בסך של 133,551 שקל בקיזוז השתתפות עצמית ובתוספת עלות חוות הדעת שהוגשה בתיק בסך של 936 שקל.

הנתבעת חויבה בהצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.  

  • ב״כ התובע: עו"ד חודורוב
  • ב״כ הנתבעת: עו"ד סורקין  

עו״ד אשרף סבאג עוסק/ת ב- דיני ביטוח
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

יום שבת, 3 ביולי 2021

טיוטה לא חתומה של הסכם מייסדים היא לא הסכם מחייב

 

בעלי מניות מיעוט בחברת הדפסות טענו כי בעלי מניות הרוב ביצעו מהלכים שמנוגדים לתנאים שנקבעו בטיוטה וביקשו להכיר בתוקף שלה.

בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע כי לאורך שנים אף אחד לא התנהל לפי הוראותיה.

שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מגן אלטוביה דחה לאחרונה תביעה של בעלי מניות בחברת הדפסות בשם "פלטפורמה תקשורת שיווקית" להצהיר על טיוטת הסכם מייסדים כחוזה מחייב. בפסק הדין נקבע כי הטיוטה – שלא נחתמה ואפילו לא נושאת תאריך – לא משקפת הסכמות סופיות בין בעלי המניות השונים, מה גם שלאורך שנים אף אחד לא התנהל לפי הוראותיה.

בעלי מניות המיעוט ניהלו בעבר תביעה להסרת קיפוח נגד בעלי מניות הרוב, ובסופו של דבר הפסידו בה. אלא שבמסגרתה הציגו בעלי מניות הרוב טיוטת הסכם מייסדים שנערכה בקשר לחברה שהוקמה ב-2005. בעקבות זאת הגישו בעלי מניות המיעוט תביעה נוספת ב-2017, במסגרתה ביקשו להצהיר על הטיוטה כחוזה מחייב תוך שטענו כי גובשו בה הסכמות סופיות והיא לא נחתמה מסיבות טכניות בלבד.

בתביעה ציינו התובעים כי בעלי מניות הרוב – הנתבעים – ביצעו פעולות שונות שמנוגדות לתנאי ההסכם, כמו העברת מניות לחברה אחרת מבלי שהוצעו קודם לבעלי המניות בחברה, החלטה על מינוי אחד מהנתבעים כמנהל יחיד אף שבהסכם המייסדים נקבע כי לחברה יהיו שני מנהלים שאחד מהם יהיה מבין התובעים ועריכת שינויים בדירקטוריון.

הנתבעים טענו מנגד כי בסך הכל מדובר בטיוטה אחת מבין שלוש טיוטות שלא נחתמו, והיא לא נתפסה בשום שלב כהסכם מחייב מה גם שאף אחד לא פעל לפי הוראותיה. נטען כי דרכי ההתנהלות בחברה נקבעו בסופו של דבר בתקנון שהתובעים מעולם לא התלוננו עליו אף שהוראותיו סותרות את הוראות הטיוטה, והנתבעים פעלו על-פיו.

לא ביקשו סעד מעשי

השופט מגן אלטוביה ציין בתחילת ההכרעה כי התביעה עצמה בעייתית משום שהתובעים לא ביקשו סעד מעשי למעט הצהרה על הטיוטה כהסכם תקף. מכל מקום, הוא לא סבור שהיא נחשבת לחוזה מחייב. השופט קבע כי מדובר במסמך שלא נושא תאריך או חתימות של מי מהצדדים. הטענה של התובעים כי הוא לא נחתם מסיבות טכניות לא הוכחה והתובעים אף לא פירטו מהן אותן סיבות.

השופט הוסיף עוד כי גם לאחר שגובש התקנון התובעים לא ביקשו להחליפו ולהתאים את הוראותיו לטיוטת ההסכם ובמשך שנים לא פעלו בהתאם להוראותיה. יותר מזה, ב-2012, שנים אחרי שהטיוטה נערכה, הם ביקשו לקיים דיון באסיפה הכללית לגבי עריכת הסכם מייסדים. התנהלות זו מעידה כי לא ראו בה כהסכם כזה.

השופט הוסיף כי בין הצדדים התנהל משא ומתן ארוך באמצעות עורכי דין לגבי הסכם המייסדים, שבמהלכו הוחלפו שלוש טיוטות שנוסחו באופן משפטי. "במצב דברים כזה", כתב, "קשה להאמין שהתובעים התקשרו בעסקה משמעותית ביותר להקמת חברה בתחום פעילותם בהתאם לתנאים שלכאורה נקבעו בטיוטת הסכם המייסדים ולא דאגו לחתימת הצדדים על המסמך ואף לא דאגו להחזיק העתק מהמסמך למקרה שבעתיד יצטרכו לעמוד על זכויותיהם". בהקשר הזה הדגיש השופט כי התביעה הוגשה רק אחרי שטיוטת ההסכם הוצגה על ידי הנתבעים בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים.

לאור דברים אלה השופט דחה את התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 81,000 שקלים.

  • ב"כ התובעים: עורכי דין ד"ר יוסי כהן ואוהד מחרז 
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד נדב לב ועורכי דין אופיר וייסבן ודניאל מנור

עו"ד דודי רד עוסק/ת ב- דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין

יום שבת, 26 ביוני 2021

מה היקף האחריות האישית של נושאי משרה בחברה?

 

לאחרונה פורסם שנאמן חברת אי.די.בי פיתוח (בפירוק) ביקש לזמן לחקירה בכירים בחברה. מהן העילות שבגינן ניתן לתבוע נושאי משרה ומתי תוטל עליהם אחריות?

לפני מספר ימים פורסם כי נאמן חברת אי.די.בי פיתוח (בפירוק) מבקש לזמן לחקירה ארבעה נושאי משרה לשעבר, במטרה לנסות ולגבש כתבי תביעה נגדם. יש לשער כי החקירה דרושה בין השאר כדי לברר בצורה מיטבית את הנסיבות שהביאו לקריסתה של החברה, האחראים לה והליך קבלת ההחלטות בנושאים שהיו על הפרק טרם פירוקה.

בעלי התפקידים הבכירים בחברה הם נושאי המשרה בה. הם מובילים אותה, מתווים את דרכה ומקבלים את ההחלטות בה. תפקיד זה מחייב אחריות רבה כלפי החברה, בעלי המניות וצדדים שלישיים. חוק החברות מגדיר נושא משרה כך: "מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל הכללי". ההגדרה זו אינה ממצה.

מודל האחריות האישית

המודל שהוחל בישראל בקשר לאחריות של נושאי משרה הוא מודל "האחריות האישית". לפי מודל זה  פעולה מעוולת של נושא משרה תקים אחריות אישית, כי נושא המשרה אינו יכול להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברה אם ביצע מעשה נזיקי כלפי אחר. 

מקרים נפוצים בהם יהיה צורך לברר קיומה של חבות אישית הם כאשר נושא המשרה מעורב אישית במצג שהתברר כשגוי, נהג בחוסר תום לב, התחייב אישית כלפי צד שלישי בהתחייבות שהופרה, וגם כאשר החברה קיבלה החלטה עסקית שהתבררה לימים כעומדת בניגוד לאינטרס שלה ונושא המשרה נהנה ממנה אישית.

גורמים שונים עשויים לתקוף את נושאי המשרה בחברה: בעלי מניות מיעוט, נושים (כגון מחזיקי אג"ח) ואף צדדים שלישיים שהתקשרו חוזית עם החברה או שנגרם להם נזק מפעולותיה. ברם, לא כל התנהלות שגרמה נזק מהווה הפרה של חובה המוטלת על נושא המשרה ומבססת עילת תביעה נגדו.

חובת זהירות וחובת אמונים

האחריות של נושאי משרה בחברה קבועה כיום בחוק החברות ועיקרה חובת הזהירות וחובת האמונים. חובת הזהירות היא החובה להימנע מרשלנות כלפי החברה, צדדים שלישיים (ובכללם בעלי מניות ונושים). היא קובעת שנושא המשרה יפעל ברמת מיומנות של נושא משרה סביר באותה עמדה ובאותן נסיבות. הפרת החובה נבחנת לפי סטנדרט אובייקטיבי ותלויה בנסיבות כל מקרה.

יודגש, שעל אף שעיקר פסיקת בתי המשפט בקשר להפרת חובת הזהירות עוסקת בדירקטורים אין משמעות הדבר שנושאי משרה אחרים (כגון מנכ"ל, סמנכ"ל, משנה למנכ"ל או מנהל שכפוף למנכ"ל) לא יחויבו בדין בשל רשלנות, במקרים מתאימים.

נפסק כי הפרת חובת זהירות של נושא משרה כלפי נושים של החברה תוטל רק במקרים חריגים שבהם פעילות נושא המשרה חרגה מהפעילות הרגילה ובהינתן יחסים מיוחדים בין נושא המשרה לנושים. זאת ועוד, בתי המשפט נוקטים משנה זהירות בחיוב אישי של נושאי משרה מחמת הפרת חובת הזהירות, ורף ההוכחה גבוה. ככלל בית המשפט ימנע מהטיל חבות על נושא משרה במקרים שבהם היה מגיע לתוצאה אחרת בין השאר מכוח כלל "שיקול הדעת העסקי" (במסגרתו נבחן הליך קבלת ההחלטות בחברה, לרבות הכדאיות העסקית, הסיכונים, המידע שעמד בפני נושא המשרה, השימוש בו ועוד).  

לאחרונה נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסך 250 מיליון שקל כנגד נושאי משרה בחברת סאני תקשורת סלולרית. נפסק, בין השאר, כי לא בנקל תוטל אחריות ברשלנות על דירקטוריון החברה בגין קבלת החלטה עסקית שהתקבלה בהליך נאות ובתום-לב, אף אם היא הסבה נזק חברה או לנושים שלה, ולא די בכך שהדירקטוריון קיבל החלטה עסקית שהתבררה בדיעבד שגויה כדי לקבוע קיומה של רשלנות.

בנוסף ובמצטבר לחובת הזהירות חבים נושאי המשרה בחובת האמונים. חובה זו מחייבת אותם לנהוג בתום לב ולפעול לטובת החברה. חוק החברות מציין מספר מקרים שעשויים להוות הפרת אמונים כגון: ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו של נושא המשרה בחברה למילוי תפקיד אחר שלו או ענייניו האישיים; תחרות עם עסקי החברה; ניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר; ועוד. הפרת חובת האמונים אינה תלויה בגרימת נזק לחברה, והיא מחמירה לעומת חובת תום הלב האובייקטיבית.

כך למשל, בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה נגד בעל שליטה ונושא משרה בחברה ציבורית שעוסקת בתחום הנדל"ן המניב בישראל, ארה"ב וקנדה. נקבע כי הוא הפר את חובת האמונים בין השאר על רקע ניהול משא ומתן עם משקיע פוטנציאלי ואי גילוי בפני הדירקטוריון את פרטי המו"מ ואי יידוע החברה על ניגוד עניינים בו היה מצוי. 

לסיכום, קשת המקרים בהם עשויים בעלי התפקידים הבכירים בחברה להפר את החובות המוטלים עליהם היא רחבה ומגוונת. בין השאר קיים שוני בין התנהלות בחברה פרטית לחברה ציבורית, ובין תקיפת החלטה על ידי בעל מניות מיעוט לתקיפתה על ידי נושה חוזי או נושה נזיקי. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ משפטי מתאים מעורך דין שעוסק בליטיגציה מסחרית ובדיני חברות שיבחן את נסיבות המקרה ויאפשר ללקוח לחסוך זמן יקר והוצאות.

* עו״ד עדי טל עוסק בדיני חברות. בין לקוחותיו נמנים אנשי עסקים מהשורה הראשונה וחברות גדולות מהמגזר הפרטי לצד לקוחות פרטיים.

פורסם באתר פסק דין

יום שבת, 22 במאי 2021

קנה סטארט-אפ בפירוק והתחרט – ביהמ״ש אכף את ההסכם

 

חברת שמפתחת מוצר לטיפול בחולי אלצהיימר נכנסה להליכי חדלות פירעון לאחר שלא קיבלה אישור מה-FDA. אדם שקנה את החברה במסגרת ההליכים אך חזר בו חויב להשלים את העסקה

השופט עאטף עיילבוני קיבל לאחרונה את בקשת הנאמן שמונה לחברת נוירוניקס לאכוף הסכם מכר מול אדם שזכה בהתמחרות לרכישתה וחתם על חוזה.

הקונה טען שהנאמן לא העביר לו פרטים שביקש אך השופט קיבל את הסבר הנאמן כי מדובר היה ברעיון העומד בבסיס פעילות החברה ולא ניתן היה להעבירו לקונה לפני התשלום.

הקונה חויב לשלם את התמורה שהציע, 430,000 שקל בתוספת הפיצוי המוסכם וסכומים נוספים.

חוזים יש לקיים

חברת הסטארט אפ נוירוניקס עסקה בפיתוח מוצר לטיפול בחולי אלצהיימר. לאחר שהושקעו בפיתוח מיליוני דולרים, החלה החברה בתהליכי שיווק בחו"ל בתקווה שהמוצר יאושר. ואולם, ה-FDA האמריקאי לא אישר את המוצר ודרש השלמות הכרוכות בהשקעה כספית משמעותית. בעלי המניות לא הגיעו להסכמות לגבי ההשקעה הנוספת מה שהביא את החברה להפסקת פעילותה ולהליכי חדלות פירעון. 

הנאמן שמונה לחברה פרסם את נכסיה למכירה. בהתמחרות זכה אדם שהציע 430,000 שקל. לאחר הזכייה נחתם מולו חוזה ובית המשפט אישר את המכר. 

במועד תשלום התמורה הקונה לא העביר את הסכום והנאמן הגיש בקשה לאכיפת החוזה. 

הנאמן כתב כי הוא סבור שהקונה רצה למכור את החברה לצד שלישי ברווח מסויים, אך מאחר שהעסקה לא יצאה אל הפועל הוא מנסה להתנער מהחוזה. הוא הדגיש כי חזרתו של הקונה מהחוזה שאושר תגרור נזקים משמעותיים לקופת הנאמן ולכלל הנושים, בהינתן העובדה שהצעה אחרת שהייתה על הפרק, בסך 420,000 שקל, כבר אינה רלוונטית. 

הקונה טען שיש לבטל את החוזה ולחייב את הנאמן בהוצאות. לדבריו, הנאמן מסר עובדות חלקיות ולא גילה כי באוקטובר 2020 הייתה פריצה למשרדי החברה ונעלמו נכסים משמעותיים. 

הקונה הלין על כך שהנאמן לא מסר לו פרטים של פרופסור שהתעניין ברכישה וכן מידע שנמצא ברשות החברה. 

הנאמן השיב כי הקונה פעל בחוסר תום לב והוא ניסה ומנסה לקבל את הרעיון העומד בבסיס החברה בטרם תשלום התמורה, על כל המשתמע מכך. הוא הבהיר כי לא הייתה כל פריצה למשרדי החברה והמחשבים הניידים שלה נאספו על ידו ונמצאים במשרדו. 

חוזים יש לקיים

השופט עאטף עיילבוני מבית המשפט המחוזי בנצרת הדגיש כי הכלל הוא שחוזים יש לקיים, וכי בדיקות לגבי תנאי המכר נעשות לפני החתימה ולא אחריה.

עוד הבהיר השופט כי לקונה ניתנה הזדמנות מלאה ורחבה בטרם החתימה לבחון את הדברים ולכלכל את צעדיו. משלא הוכחה עילה לבטלות החוזה או עילה המצדיקה ביטולו לפי דיני החוזים, עליו לקיים אותו, בפרט שעד היום לא שוגרה לנאמן הודעת ביטול.

השופט ציין כי דרישתו של הקונה לדעת מה הוא קונה צריכה הייתה לעלות לפני החתימה ולא אחריה. מכיוון שהממכר הוא בעיקר קניין רוחני ומידע רפואי ומקצועי המאוחסן בענן, רק טבעי שהמידע יועבר אליו רק אחר תשלום התמורה ולא לפני כן.

גם טענת הפריצה וגניבת המחשבים ממשרדי החברה קיבלה תשובה מספקת מפי הנאמן, כתב השופט. וכי ההפרה שהמשיב ביצע היא הפרה יסודית.

בנסיבות אלה, קיבל השופט את הבקשה והורה על אכיפת ההסכם באופן שהקונה ישלם את יתרת התמורה ופיצוי מוסכם של 10%.

עוד חויב הקונה בהוצאות אחסון ואחזקת המידע של החברה ודמי השכירות עבור המשרדים וכן בהוצאות הנאמן בסך 15,000 שקל. 

  • הנאמן: עו״ד מוטי בן ארצי
  • ב״כ המשיב: עו"ד אמיר פוגל

עו״ד אורלי גלמן עוסק/ת ב- חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין